אוטוסקלרוזיס

מה זה אוטוסקלרוזיס?

מדובר בצמיחה אב-נורמלית (לא תקינה) של עצם השייך לאוזן התיכונה. עצם זו מונעת פועלה תקינה של מבנים בתוך האוזן וגורמת אבדן שמיעה. עבור חלק מהאנשים עם אוטוסקלרוזיס, אבדן השמיעה עלול להיות חמור.

סימפטומים נלווים

אבדן שמיעה

אבדן שמיעה היא הסימפטום השכיח ביותר של אוטוסקלרוזיס. אבדן השמיעה יכול להופיע מאוד בהדרגה. אנשים רבים עם אוטוסקלרוזיס שמים לב שהם לא יכולים לשמוע צלילים בתדרים נמוכים או שהנם לא הם יכולים לשמוע קולות לחישה.

טינטון וסחרחורות

אנשים רבים הסובלים מ- אוטוסקלרוזיס עלולים לחוות סחרחורות, הפרעות הקשורות לשיווי משקל וטינטון. טינטון הוא תחושה של צלצול, שאגה, זמזום, שריקות או צפצופים באוזניים או בראש שמלווים צורות רבות של אבדן שמיעה.

אצל הסובלים מאוטוסקלרוזיס, הטינטון יכול להתבטא כקול של שריקה בפס רחב , צלילים או פולסים. לעתים לאוטוסקלרוזיס יש השפעה על עצב השמיעה. הטינטון במקרה זה, עלול להיות חמור יותר.

לחצו כדי לקרוא בהרחבה על – טינטון

כיצד אנו שומעים?

שמיעה היא סדרה של אירועים שבמהלכם האוזן ממירה את גלי קול לאותות חשמליים וגורמת לדחפים עצביים להישלח אל המוח, שם הם מתפרשים כקול.

יש באוזן שלושה חלקים עיקריים: חיצוני, אמצעי (תיכון), ופנימי. גלי קול נכנסים דרך האוזן החיצונית ומגיעים לאוזן התיכונה, שם הם גורמים לעור התוף לרטוט. התנודות עוברת דרך שלוש עצמות זעירות באוזן התיכונה הנקראות עצמות השמע. שלוש עצמות אלו נקראות: פטיש, סדן וארכובה.

עור התוף ו-3 עצמות השמע נושאים את התנודות אל האוזן הפנימית, כאשר הארכובה מעבירה את התנודות, דרך החלון הסגלגל, לתוך הנוזל שממלא את האוזן הפנימית. התנודות עוברות דרך הנוזל בחלק שצורתו מזכירה שבלול השייך לאוזן הפנימית (הכוכליאה) שמכילה תאי שיער.

הנוזל בשבלול גורם לתזוזה של החלק העליון של תאי השיער, אשר יוזם את השינויים שיובילו להפקת דחפים עצביים . הדחפים העצביים הללו מועברים למוח, שם הם מתפרשים כקול. צלילים שונים מגרים חלקים שונים של האוזן הפנימית , המאפשרים למוח להבחין בין צלילים שונים, למשל, תנועות שונות ועיצורים.

איך אוטוסקלרוזיס גורם לליקוי שמיעה?

אוטוסקלרוזיס יכול לגרום לסוגים שונים של אבדן שמיעה, התלוי במבנה באוזן שהושפע. אוטוסקלרוזיס בדרך כלל משפיע על העצם האחרונה בשרשרת, הארכוף, שנמצאת בכניסה לאוזן הפנימית (החלון הסגלגל). העצם החריגה מקבעת את הארכוף בחלון הסגלגל ומפריעה לגלי הצליל שעוברים לאוזן הפנימית.

אוטוסקלרוזיס בדרך כלל גורם לאבדן שמיעה הולכתי, שהוא אבדן שמיעה הנגרם על ידי בעיה באוזן החיצונית או התיכונה. לעתים רחוקות יותר, אוטוסקלרוזיס עלול לגרום לאבדן שמיעה חושי (תאי חישה פגועים ו/או סיבי עצב של האוזן הפנימית), כמו גם אבדן שמיעה הולכתי.

אבחון של אוטוסקלרוזיס

יש צורך בבדיקה על ידי מומחה לאף אוזן וגרון כדי לשלול מחלות אחרות או בעיות בריאותיות שעלולות לגרום לאותם סימפטומים. אודיולוג הוא איש מקצוע שהוכשר לזהות, למדוד, ולשקם ליקוי שמיעה והפרעות קשורות. האודיולוג משתמש במגוון של בדיקות ונהלים כדי להעריך את תפקוד השמיעה והאיזון.

אודיולוג עשוי להפיק אודיאוגרמה (גרף המציג את רגישות השמיעה של הנבדק) וטימפנוגרמה (גרף שמראה את היכולת של האוזן התיכונה לנהל קול). יש לנהל דיון בתוצאות המתקבלות עם האודיולוג / מומחה לאף אוזן וגרון.

טיפול באוטוסקלרוזיס

סטפדקטומי (ניתוח)

במקרים רבים ניתוח הוא אופציה לטיפול באוטוסקלרוזיס. ההליך הכירורגי נקרא סטפדקטומי, ובמהלכו המנתח עוקף את העצם החולה עם מכשיר תותב, שמאפשר לגלי הקול לעבור לאוזן הפנימית. חשוב לדון בסיכונים וסיבוכים אפשריים של הליך זה, כמו גם את ביתרונות, עם המנתח. במקרים נדירים, ניתוח יכול להחמיר את אבדן השמיעה ואף לגרום להתפרצות של סימפטומים נוספים כמו סחרחורת ו/או טינטון.

בסרטון הבא ניתן לצפות בסיפורה האישי של גב' רחל רייסמן, בו היא מספרת על טינטון קשה שהתפרץ בעקבות ניתוח (סטפדקטומי) – לצפייה בווידאו

מכשיר שמיעה

במידה ואבדן השמיעה הוא קל, סביר שניתוח הוא לא האופציה המתאימה. כמו כן, ישנם מקרים בהם אבדן השמיעה נמשך גם לאחר הניתוח.

מכשיר שמיעה מתאים עשוי לעזור לאנשים מסוימים עם אוטוסקלרוזיס במצבים הכוללים אבדן שמיעה קבוע. מכשיר שמיעה נועד לפצות על אובדן שמיעה באמצעות הגברת קול. אודיולוג יכול לדון בסוגים השונים של מכשירי שמיעה הזמינים ולהמליץ בהתאם לצרכים הספציפיים של החולה.

מהם הגורמים הידועים לאוטוסקלרוזיס?

הגורם לאוטוסקלרוזיס לא מובן לחלוטין, למרות שמחקרים הוכיחו כי אוטוסקלרוזיס נוטה לעבור במשפחה ולפיכך עשוי להיות תורשתי, או מועבר מהורה לילד. אנשים שיש להם היסטוריה של אוטוסקלרוזיס במשפחה נוטים יותר לפתח את ההפרעה.

בממוצע, לאדם שיש לו הורה אחד עם אוטוסקלרוזיס יש סיכוי של 25 אחוזים לפתח את ההפרעה. אם לשני ההורים יש אוטוסקלרוזיס, הסיכון עולה ל -50 אחוזים. מחקרים מראה כי נשים לבנות, בגיל העמידה נמצאות בסיכון הגבוה ביותר.

ישנם מחקרים שהראו קשר בין אוטוסקלרוזיס ושינויים הורמונליים הקשורים להריון. למרות שהגורם המדויק אינו ידוע כיום, יש כמה ראיות הקושרות בין זיהומים נגיפיים (כגון חצבת) ואוטוסקלרוזיס.

מחקר ופיתוח

מדענים מבצעים מחקרים כדי לשפר את ההבנה של אוטוסקלרוזיס. מחקרים גנטיים ממשיכים על מנת לזהות את הגן או הגנים שעשויות להוביל להפרעה זו.

חוקרים אחרים לומדים על היעילות של שימוש בלייזרים במהלך ניתוח, מכשירי הגברה, ותותבי ארכוף שונים. כמו כן נבחנות ומפותחות טכניקות שונות שיאפשרו אבחון טוב יותר.