טיפול לסחרחורת (ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי) כשתמרון להחזרת קריסטלים לא עזר

אחד הטיפולים הידועים לסחרחורת מסוג ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי (BPPV) מבוסס על תאוריית הקריסטלים. תיאוריה פופולרית זו גורסת שחלקיקים זעירים הידועים בציבור הרחב כקריסטלים, השתחררו מהקרום האוטוליטי בנאדון והצטברו באחת משלוש התעלות הסמי-עגולות (אוטוקוניה).

הטיפול להחזרת קריסטלים שהשתחררו נעשה באמצעות תמרונים פיזיים של הראש במשך 15 דקות. ניתן לקרוא על השיטה כאן –  טיפול להחזרת קריסטלים שהשתחררו

למרות הפופולריות של טיפול זה, יש לדעת כי אצל 1/3 מהחולים הוורטיגו חוזר לאחר כשנה, ואצל 1/2 מהחולים, הוורטיגו חוזר לאחר תקופה של 5 שנים.

אפשרויות טיפול נוספות

במידה ותמרון להחזרת קריסטלים אצל חולה הסובל מוורטיגו פרוקסימלי פריפרי אינו עוזר, ישנם טיפולים אחרים שאפשר לנסות – המפורטים מטה. ביניהם: תרופות, ניתוח, פעילות גופנית ותרגילים בבית.

תרגילים לשיקום וסטיבולרי לביצוע בבית

תרגילי ברנדט–דארוף

תרגילים שמבוצעים בבית הם לפעמים מומלצים. תרגילי ברנדט –דארוף (ראו איור) כרוכים בחזרה על תנועות שיוצרות ורטיגו פעמיים-שלוש ביום לתקופה של עד שלושה שבועות.

לאחר קבלת הדרכה מרופא או פיזיותרפיסט, החולה יכול לבצע את התרגילים בבית, אבל הם יותר קשים מאשר טיפולים במשרד. עם עמידה בלוח הזמנים שנקבעו, תרגילים ברנדט – דארוף דווחו כמפחיתים תגובות של ורטיגו לאחר ביצוע תנועות ראש ב-95% מהמקרים.

עם זאת, יש לציין כי חולים המבצעים תרגילי ברנדט – דארוף, עלולים לפתח סחרחורת מסוג ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי בכמה מהתעלות החצי עגולות. לכן, יש לשים לב לכל סימפטום שהשתנה ולדווח לרופא.

ביצוע עצמי של תמרוני ראש

שיטת פעילות גופנית ביתית נוספת היא ניהול עצמי יומי של תמרוני ראש להחזרה של קריסטלים. בעיה פוטנציאלית אחת עם שיטה זו היא שהיא עלולה לגרום לסחרחורת להחמיר או לגרום בעיות בתעלה חצי עגולה נוספת.

למרות שישנו מחקר אחד שבו דווח על שיעור ריפוי גבוה של 95% לפי אסטרטגיה זו, אין מספיק ראיות כדי להמליץ או להפריך את השימוש בשיטת טיפול זו.

לוורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי בתעלה האופקית שאינו מגיב לתמרוני ראש, ייתכן שיומלץ על טיפול ביתי בשם ייצוב מחדש באמצעות כוח ממושך. זה דורש מהמטופל לנוח במיטה במשך לפחות 12 שעות עם הראש מופנה לכיוון האוזן שאינה מושפעת.

נקודה אחרונה. חלק מהרופאים טוענים כי לאחר טיפול משרדי, החולים יכולים לבצע תרגילים בעצמם, מדי יום בביתם, כדי לתמוך באפקט המתמשך של הטיפול. עם זאת, טיפול ביתי מסוג זה כנראה אינו משפיע על שיעור ההישנות של סחרחורת מסוג ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי בתעלה האחורית.

הליך כירורגי (ניתוח)

אם תמרוני ראש ותרגילי לשיקום שיווי המשקל אינם יעילים לשליטה על הסימפטומים, לפעמים שוקלים לבצע ניתוח. מטרת הניתוח היא למנוע מהאוזן הפנימית להעביר אותות שגויים על תנועות הראש למוח.

מספר אפשרויות לניתוח

מספר גישות ניתוחיות אפשריות. עם זאת, תהליך הנקרא אטימת התעלה אחורית או ניקוב וחסימה של התעלה האחורית, עדיף על שיטות אחרות.

תהליך כירורגי זה כולל הסרה של איברי האיזון עם המבוך; כריתה של החלק הווסטיבולארי (אחראי על שיווי המשקל) של עצב מספר 8 עם מקטע של עצב שיווי המשקל, ובכך אין יותר העברה של אותות הקשורים לשיווי המשקל מהצד הפגוע; או ניתוק העצב שמעביר אותות מתעלה בודדת.

רק כאשר מוצו כל שאר הדרכים

אטימת התעלה עוצרת את התנועה של הקריסטלים בתוך התעלה החצי עגולה אחורית עם השפעה מינימלית על שאר האוזן הפנימית.

אין לקחת הליך זה בחשבון עד שהאבחון של ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי הוא וודאי, וכל התמרונים או התרגילים כבר נוסו ונמצאו לא יעילים. הניתוח טומן בחובו סיכון קטן לשמיעה; חלק מהמחקרים מראים שזה יהיה יעיל ב-85% עד 90% מאנשים שלא הייתה אצלם תגובה לכל טיפול אחר. עם זאת, מומלץ לבצע מחקרים נוספים בנושא.

טיפול תרופתי לסחרחורת

תרופות נגד בחילה בנסיעות הן לפעמים מועילות לשליטה על בחילות הקשורות לוורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי ולעתים נעשה בהן שימוש כנגד סחרחורת חריפה במהלך התמרונים להחזרת קריסטלים.

במקרים אחרים, תרופות נחשבות למועילות רק לעתים נדירות. תרופות שמדכאות את תפקוד שיווי המשקל בטווח הארוך יכולות להפריע לאדם להתרגל לסימפטומים או להישאר פעיל פיזית בגלל תופעות לוואי כמו נמנום.

האקדמיה האמריקנית לאף אוזן גרון (אוטולרינולוגיה)  וניתוחי ראש וצוואר, ממליצה לא להשתמש בתרופות המדכאות את שיווי המשקל, כולל אנטי-היסטמינים ובנזודיאזפינים (תרופות פסיכו אקטיביות עם השפעה מרגיעה), לשליטה בוורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי.

כמו כן, מדווחת האקדמיה האמריקנית לנוירולוגיה כי אין ראיות התומכות בשימוש שגרתי של תרופות לטיפול בהפרעה.

לחכות ולראות

לפעמים, אימוץ גישה של "נחכה ונראה" היא הדבר הטוב ביותר כשיש סחרחורת מסוג ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי. רופאים בוחרים לעתים קרובות גישה של מעקב אחר חולים עם ההפרעה לפני שמנסים טיפול, משום שלעתים קרובות הבעיה חולפת מאליה ללא כל התערבות.

זו יכולה להיות גם הגישה שבה יש לנקוט עם גרסאות נדירות של ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי, המתרחשות באופן ספונטני או לאחר תמרונים ותרגילים. אסטרטגיות התמודדות, בשלב ה"נחכה ונראה", יכולה להיות כרוכה בשינוי של פעולות יומיומיות על מנת למזער את הסימפטומים. לדוגמה, זה עשוי להיות כרוך בשימוש בשתי כריות או יותר במיטה, הימנעות משינה על הצד הפגוע, וקימה אטית מהמיטה בבוקר.

שינויים אחרים כוללים הימנעות מלהסתכל למעלה , או להתכופף כדי להרים משהו מהרצפה. חולים עם ורטיגו פרוקסיזמלי פריפרי גם נדרשים להיות זהירים כשהם יושבים על הכיסא של רופא שיניים או אצל הספר, בזמן שכיבה פרקדן, או בעת השתתפות בפעילויות ספורט.

הגישה הטיפולית במרפאה זו

כרופא עם גישה טיפולית אינטגרטיבית, אני מתמקד בשאלה: מדוע גוף החולה לא התגבר על ההפרעה?